ב13.04, ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אציין שנה ליום בו החלטתי להקים את המיזם שלי "לעוף על התואר"- מיזם שבא לאחד את כל הסטודנטים עם מוגבלויות בארץ לקהילה. מיזם שגילה לי עולם שלם ועזר לי לגלות אותי.
שאלו אותי לא מזמן מה השלב הראשון בהקמת מיזם? הסברתי שבעיני השלב הראשון הוא קבלת ההחלטה.
העברתי סוג של דף חזון, או במילים אחרות הצהרת כוונות, להרבה אנשים בתחום המוגבלות. הייתי פעילה מוכרת בתחום הסטודנטים, והרוב לקחו אותי ברצינות. מכר ביקש לדבר איתי על המיזם והביא שותפה עסקית שלו שגם התעניינה. הייתי בלחץ: מה אגיד להם? מלבד כוונות טובות וקובץ וורד אין לי כלום. הכרתי מעולה את התחום של סטודנטים עם מוגבלויות, היה לי ניחוש מושכל לגבי הצרכים, אבל מפה ועד להציג משהו? הדרך עוד ארוכה.
אבל הם לא ביקשו שאציג. הם דיברו איתי קצת על החזון שלי, ועל הרצון שלהם ללוות אותי- כי הם ראו שאני מבינה. אני זוכרת שהם שאלו אותי: "מה הפחד הכי גדול שלך"? השבתי: "שאני אוותר". באותו רגע החלטתי שזה לא ייקרה.
אבל מאיפה מתחילים? הימים תחילת עידן הקורונה, הייתי בחל"ת. תמלול בזום עוד לא היה עניין שבשיגרה. למעשה, לא היה לי מושג איך לעשות את זה אז בסופו של דבר, למדתי לאט בדרך הקשה. אז היה לי זמן ולמדתי קורסים דיגיטליים דרך פלטפורמה מדהימה שמה edx. בEDX יש המון קורסים בתחומים שונים. רובם באנגלית, מהאוניברסיטאות הטובות בעולם. בהקשר של תמלול, כל סרטון שם מתומלל. יש כתוביות אוטומטיות שממש קל להפעיל. אני זוכרת שזה אחד הדברים שהרשימו אותי וסיפרתי על כך לחברי כבדי השמיעה שהתרשמו גם.
בכל מקרה, למדתי שם קורס חשיבה עיצובית. בקורס המליצו להתחיל מיזם מלחקור את הקהילה וכך עשיתי. הזמנתי הרבה חברים לשיחה על המיזם החדש. בערך 13 באו לשיחה הראשונה. מי שלא יכל לבוא הסכים להתראיין בטלפון. היו גם כמה שלא ענו כמובן, לא כולם יעריצו את הרעיונות שלנו. היו גם את הסקפטיים שלא ענו לשיחה הראשונה אבל בהחלט הצטרפו אחר כך כשהמיזם כרם עור וגידים.
אחד הדברים שהיו ברורים לי כיזמית זה שלמתמללים יהיה מקום מכובד בהנגשת המיזם. גם כי אני מתמללת, גם מתוך אמונה שזה חשוב, וכמובן כי חשוב לי לשלב כראוי את קהילת כבדי השמיעה. לרוב חותמים לי על שעות תמלול, תרומה שמרגשת מאד אנשים מבחוץ. אומרים לי: "הם כנראה מאד מאמינים במיזם אם הם חותמים". האמת שזה באמת מרגש, בייחוד לאור העובדה שמספר השעות שכבדי שמיעה מקבלים כל כך מוגבל.
על החוויות של הקמת מיזם, השקה, בנית תוכנית, וגיוס אני יכולה לכתוב ספר. כנ"ל לגבי הדברים המדהימים שלמדתי ואני לומדת עד עצם היום הזה.
הדרך לא הייתה פשוטה. הייתי צריכה ללמוד לגייס אנשים מתוך מוטיבציה גם כשהם יודעים שלא ישלמו להם ולא ברור מתי כן, כי זה מיזם בתחילת דרכו. הייתי צריכה ללמוד לקנות את האמון של הסטודנטים. השיעור הכי קשה הוא כמובן לקנות את האמון שלי בעצמי, שיעור שאני עובדת עליו כל הזמן. אני אומרת לעצמי הרבה פעמים: "טוב אני לא יודעת איך זה קרה". או: "זה קרה בנס". התשובה שלי לזה היא שלא לכל אחד קורים ניסים כאלה. אז אולי כן יש בי משהו. לא יודעת, אני לא אובייקטיבית.
החלטתי להשיק את המיזם בנובמבר, קצת אחרי פתיחת סמסטר א'. רציתי "לתת לסטודנטים זמן לנשום לפני שהם מצטרפים לתוכנית". רציתי לתת לעצמי זמן לבנות אותה הכי טוב שאני יכולה. להפתעתי, היו 58 אנשים באירוע ההשקה, כולל חברת הכנסת קארין אלהרר שבאה לברך. היא אמרה שעבורה אירוע כזה הוא הגשמת חלום, מכיוון שמדובר במיזם של אנשים עם מוגבלות. 58 אנשים באו לאירוע השקה של מיזם פרטי. הרבה גם שלחו משובים. מכאן יצאה קבוצת הפיילוט. בקבוצת הפיילוט, ובפעילויות של המיזם בכלל, יש נציגות מכובדת של כבדי שמיעה.
אז מה בעצם אנחנו עושים?
כפי שכתבתי, מטרת המיזם היא לאחד סטודנטים עם מוגבלויות מרחבי הארץ לקהילה. אנחנו עושים זאת בשתי דרכים: קורס וירטואלי בן 11 מפגשים בו מלמדים מומחים מהשורה הראשונה נושאים מגוונים ביניהם קבלת החלטות, לימודי מוגבלות, תעסוקה, וסינגור עצמי. רוב המומחים שאנחנו מביאים הם בעצמם אנשים עם מוגבלות שמצאו דרך לעשות את זה.
הדרך השנייה היא האירועים החודשיים. פעם בחודש אנחנו מביאים אדם עם מוגבלות לשיחה בנושא רלבנטי לקהילה כגון זוגיות ותעסוקה. ביום השואה האחרון הבאנו את דוקטור דוד דויטש, ראש דסק אסיה ואפריקה ביד ושם, להרצות על גורלם של אנשים עם מוגבלויות בתקופת השואה. ההרצאה הייתה מרתקת, נכחו בה אנשים רבים שרצו ללמוד על הנושא.
כל האירועים שלנו מתומללים. שאלו אותי פעם אם אני לא יכולה למצוא מתמלל שיתנדב לתמלל בהתנדבות במיזם. אני תמיד משיבה שלא. תמלול זו עבודה פיזית לא פשוטה, ולא הייתי רוצה שמישהו יתנדב לעשות אותה. זו עבודה מכובדת כמו כל עבודה ולמתמללים מגיע לקבל תשלום.
בינתיים, אני ממשיכה לתמלל מספר שעות בשבוע, בעיקר דרך ד"ר לוגי. הרבה שואלים אותי למה, ואיך יש לי זמן. ראשית, זמן מוצאים. חשוב לי לתמלל אז אני דואגת לעשות את זה. שנית, תמלול הוא עניין מאד ערכי עבורי. אני מאמינה במה שהוא מייצג: שוויון הזדמנויות. שלישית, אני באמת אוהבת את האנשים שאני מתמללת להם ורוצה לסייע להם כמה שאני יכולה.
אם נחזור למיזם, אשמח לתת לקולגות שלי מספר טיפים: תגיעו בזמן, תגידו שלום כשאתם נכנסים, ותהיו אתם. אם קבענו שאתם מגיעים קצת קודם להכנות טכניות, תהיו שם. זה מאד חשוב, לפחות לי.
כתבתי שלעוף על התואר הוא מיזם התנדבותי. אך זה לא יהיה כך לנצח. רק חודש לאחר אירוע ההשקה של "לעוף על התואר", קרה מאורע מרגש ומכונן: נכנסנו לרשת היזמים של עמותת ארץ עיר. זו אחת העמותות המובילות בקידום מיזמים שקשורים לקהילה. הייתי מאד גאה שבחרו בנו מבין כל המיזמים שפנו.
ההרשמה למחזור ב' של הקורס שלנו בעיצומה. הקורס מתחיל שבוע הבא. אז מהרו להירשם. הוא מיועד לסטודנטים עם מוגבלות ולאנשים עם מוגבלות שרוצים להתחיל תואר שהנושאים עליהם דיברתי מדברים גם אליהם. מעוניינים להצטרף? ניתן להירשם בקישור
לפרטים נוספים ולקבלת סילבוס מפורט, מוזמנים ליצור איתנו קשר במייל laof.toar@gmail.com או בטלפון 054-7466538
לא מתאים לכם להצטרף לקורס כרגע אבל רוצים לשמוע עוד? אנא צרו איתנו קשר והירשמו לניוזלטר או לליין האירועים החודשיים. שניהם פתוחים לקהל הרחב, גם למי שאינו סטודנט. אנשים רבים כבר למדו, נהנו, ונתרמו.
מספר מילות סיכום
אם יש לכם רעיון שנראה לכם שיתרום לעולם, רעיון שבא מהלב שלכם ובוער בכם, אני ממליצה לנסות להגשים אותו. לא, זה לא יהיה קל. תצטרכו לקחת המון סיכונים גם בלי שתדעו את זה, לקבל החלטות שלא כולם יאהבו. אבל המרכיב החשוב בהצלחת המיזם הוא הקשיבות שלכם. כמה אתם קולטים את הסביבה? כמה אנשים תופסים אותכם כקשובים? כמה אתם מבינים שכל תוכנית היא בסיס לשינויים? כמה תדברו בשפות שונות: של קהל היעד, של יועצים למיניהם, של פעילים בתחום, של אנשי מקצוע, ושל יזמים אחרים? לפעמים, תצטרכו לדבר בשתיים שלוש שפות באותה שיחה בלי לשים לב וחסר לכם שאחרים ישימו לב. העיקר, תאהבו את המיזם שלכם, כל הזמן ולמרות הכל.